בין המוח והלב
מסתובב כבר תקופה עם מועקה של הרגשה
קלישאתי כבר כמה שאני מרגיש כמו קלישאה
מזמן זה לא חדש שאני סוחב את התחושה
שמתנהלת לי בתוך הגוף מלחמת התשה
בצד אחד המוח, שזועק ומתחנן
מנסה להשתלט, לנווט ולרסן
את הלב, שעומד חבול פצוע וכואב
ולא נופל, לא משנה כמה פעמים הוא התאכזב
וכל הזמן המחשבות רצות בתוך ראשי
מרגיש שאני חי בתוך אבסורד קיומי
כי הסיבה היחידה שאת עדיין שלי
זה כי אני אוהב אותך יותר משאני אוהב את עצמי
ועדיין מלחמה בלי מנצחים וכל גופי בכאבים
והאהבה אלייך זורמת לי בורידים
וכבר אמרתי לך לא פעם ולא פעמיים
שיש מצב שבגלל זה הסימנים על הידיים
מסתובב, מסתובב, בין המוח והלב
מסתובב, מסתובב, בין המוח והלב
והזמן לא עוצר ובו זמנית לא מתקדם
וכל התירוצים שלי מתחילים להתיישן
אחרי חודש שבלילות אני לא באמת ישן
הראש מלא עשן גם כשהפסקתי לעשן
אם רק הייתה לי דרך להבין מה את חושבת
אם את באמת מתכוונת כשאת אומרת שאת אוהבת
אם את סובלת או כואבת, והאם זה בגללי
ועם מי את מדברת על זה, ולמה הוא שם במקומי
אני לא מפסיק לחשוב, ואני לא חושב מספיק
הלב עדיין פצוע, המוח רק מעיק
אני לא יודע אם זה עצוב או שבעצם זה מצחיק
שיום אחד את כל כך רוצה אותי, ויום אחר אני מציק
ובתוך הגוף שלי עדיין מהומה
ראיתי בך שלום וקיבלתי מלחמה
והנה אני מרגיש, לא, בעצם אני חושב
ושוב אני מסתובב בין המוח ובין הלב
