מכתב לאמא ואבא
יש לי כל כך הרבה לספר
ואני לא יודעת איך להתחיל לדבר
אני משתגעת, געגוע לא עובר
זה הדבר הכי חשוב שיש והוא חסר
והימים עוברים כל כך לאט
מאז אותו שביעי בבוקר אז ביום שבת
כשדרכנו נפרדו אפילו בלי מבט
מחכה בסבלנות שתחבקו חזק
וכל יום אני הולכת לחדר
מקווה שיהיה בסדר
אבל אתם לא פה
אני רוצה את החיבוקים את הנשיקות
לא רוצה דמעות שלא מפסיקות
רוצה להרגיש ידיים חמות
עיניים מחייכות אליי כל יום
שתהיו פה ולא רק בחלום
ובארוחות שישי שקט נורא
אין קפיצות כאן בסלון על הספה הכחולה
והשקיעות הן מוזרות איבדו את הצורה
ולכל מילה טובה יש קצת טעם רע
ובכל בוקר אני מתעוררת
מדמיינת לעצמי מציאות אחרת
ומנסה לחייך פה כמה שאפשר
אבל הכל מרגיש לי כבר אותו דבר
וכל יום אני הולכת לחדר
מקווה שיהיה בסדר
אבל אתם לא פה
אני רוצה את החיבוקים את הנשיקות
לא רוצה דמעות שלא מפסיקות
רוצה להרגיש ידיים חמות
עיניים מחייכות אליי כל יום
שתהיו פה ולא רק בחלום
